|
הגשימו את האלוהות בשרות נטול אנוכיות
נאום שנשא סאי באבא ב- 21 ליולי, 2002.
אם חסר לך טוהר-מחשבה וטוהר-הכרה ואין בך אופי טוב, איך תצפה מסאי, מעניק השלום, האהבה, השמחה והשפע שיעורר אותך. איך תרצה שאהבתו תנהג בך כאילו היא שלו? (שיר בטלוגו)
לבו של אלוהים מלא בטוהר ובחמלה והכרתו מלאה מתיקות. יותר מלהיות מבורך בקודש קודשים זה, מה יכול האדם עוד לעשות? מהו היסוד על פיו אמור להבנות בית חייו המפואר? חיי האדם מבוססים על שוויון, אחדות, אחווה ואצילות. מידות טובות אלו בונות את בסיסו של בית החיים. ולו רק אחת מהן תחסר לך, ישארו חייך נטולי משמעות. על כן כל אחד חייב לטפח את ארבעת המידות הטובות האלה ולגונן אליהן.
חווה אלוהות ע"י שרות לקהילה. כל אדם מתאווה לשלום ולשמחה. איך ישיג את השלום? זה אפשרי אך ורק אם הוא מתרגל ערכים אנושיים. ערכי אנוש אינם נרכשים מחוצה לכם; הם חבויים בכל אדם. מה תוכלו להשיג בחייכם אם תשכחו את ערכי האנוש? בראש ובראשונה חייב האדם להכיר את האמת הקיימת מאחורי לידתו האנושית, ולנסות להבין את המשמעות של להיות אנושי. אמת היא מוסריות , דרך הישר והקרבה אור החיים. הגזע האנושי הוא צרוף של שלום, דרך הישר ואור. אך האדם בן ימינו שוכח את שלושת העקרונות האלה. עליו לדבוק בשלושתם לא רק למען החברה אלא גם למען הגאולה של עצמו. אם הנך מצפה לכך שיכבדו אותך, טפח כבוד לעצמך. כבוד עצמי הוא הבסיס לחיי אנוש. מי שחסר לו כבוד עצמי אינו יכול לתבוע כבוד מאחרים. חשוב גם שהאדם יתן כבוד לזולת, ובלב שלם יחלוק את אהבתו עימו. למעשה זו חובתו הראשונה. האדם הוא לא רק אינדיבידואל, הוא ישות אלוהית-קוסמית. האדם חייב להתעלות מעל לרמת היחיד אל רמת האלוהות. מהי הדרך המיועדת לכך? ראשית האדם חייב להכיר בעקרון המשותף של אור החיים הנוכח בכל. את עקרון השווין יכול האדם לחוות רק אם הבין את עקרון האחדות. פעילויות השרות אשר אנו נוטלים על עצמנו נועדות לכך שנבין את עקרון האחדות בקהילה. זוהי שגיאה גדולה אם אתם חושבים שאתם משרתים אחרים. למעשה , אל לכם לראות אף אחד כ"אחר", כי כולנו התגלמויות אלוהיות. אך האדם לא מתאמץ להכיר ולהגשים אמת זו. וכאשר יבין שאלוהים שורה בכל הוא יהיה משוחרר מסבל. משום כך הוא חייב לתרגל את עקרון האחדות. ברגע בו הוא מבין את עקרון האחדות, הוא יכול להשיג גם את העקרון הקוסמי. האדם הוא כמו אובייקט מול מראה. הטבע הוא המראה, ומה שאתה רואה במראה זו הוא לא יותר מאשר הבבואה שלך. כיום, חי האדם חיים אנוכיים לטובת עצמו. על כן, הוא רואה אנוכיות בכל מקום בעולם; אך האנוכיות לא קיימת בשום מקום. היצמדות לגוף ותלות בו נמצאת בעליה ואילו אהבה לארץ שלך נמצאת בירידה. אפילו שוחר רוחני ונשמות אצילות בעלי לבבות טהורים אינם מסוגלים להשתחרר לגמרי מזיקת-התלות לגוף. כל עוד קיימת הצמדות לגוף, אין באפשרותו של האדם לפתח את אהבה הראויה לאלוהים.
"הגוף שחמשת החושים הם מרכיביו חלש, ומתפורר בקלות. אף כי מאה שנות חיים ניתנו לאדם, בכל עת הוא עשוי לעזוב עטיפה בת-מוות זו: בילדותו, כשהוא נער, או לעת זקנה. המוות בטוח. על כן, קודם מותו של הגוף, יחזק האדם את מאמציו, וידע את טבעו האמיתי." (שיר בטלוגו)
דבקות באמת היא ה-Dharma (דרך הישר) הגדולה ביותר. הגוף ניתן לכם כדי שתכירו את העצמי האמיתי שלכם. זו טיפשות לבזבז את זמנכם ברדיפה אחר הישגים ארציים. כאשר תדעו את העצמי האמיתי שלכם, תדעו כל דבר אחר.
התגלמויות האהבה! כל אשר אתם רואים בעולם שמחוצה לכם קיים בכם. ההרים, האוקיינוס, ערים, כפרים, וכו'...קיימים בלבכם. כל הברואים כולם נמצאים בכם. אתם הבסיס לכל הדברים. ובכן, אם כך הוא, מהו אותו דבר שאתם חפצים לראות בעולם שמחוצה לכם? כמה טיפשי לאדם להסחף אחר השתקפויות הנמצאות בחוץ, ולהתעלם מהמציאות שבפנים! קודם הכר את ערכי האנוש. הראשון שבהם הוא "אמת". הוא בלתי משתנה ונוכחותו היא מעבר לזמן או מקום. לא קיים דבר כזה שקוראים לו: "אמת אמריקאית" , "אמת רוסית,", "אמת הודית", "אמת פקיסטנית". אמת היא אחת, ומשותפת לכל הארצות בכל הזמנים. אתם עצמכם התגלמות של אמת. אמת היא אלוהים. על כן, עשו מאמצים להבין אמת. דברו אמת , דברו בנועם ואל תדברו אמת חסרת טעם. ברגע שנשכח עקרון נצחי זה של אמת ישוב האדם לחפש אחר דברים חולפים. לדבוק באמת פרושו: מוסר. שהוא לא אחר מאשר ללכת בדרך הישר (התנהגות נכונה). איןDharma גדולה יותר מאשר לדבוק באמת. ביחד -Sathya אמת ו- Dharma - דרך הישר, מבטיחים את קיומו של השלום. זה אשר דבק באמת והולך בדרך הישר משיג שלום ושפע. האדם אינו צריך לחפש את השלום בשום מקום אחר. היכן שנמצאת האמת שם ישנו השלום. היכן שנמצאים אמת ושלום שם ישנה אי-אלימות. Sathya, Dharma, Santi, Prema and Ahimsa אמת, התנהגות נכונה, שלום, אהבה ואי-אלימות - הם ערכי האנוש העיקריים. על כל פנים, הבסיס החינוכי לאמת ולדרך הישר היא האהבה. האהבה היא אלוהים. אמת היא אלוהים. דרך הישר היא אלוהים. אדם נטול ערכים אלה כמוהו כגוויה מהלכת. את חמשת ערכי-האנוש ניתן לדמות לחמשת עקרונות-החיים (Panch Panans ) של האדם. אם אינך דובר אמת אתה מאבד עקרון חיים אחד. התנהגות שלא בדרך הישר מסתכמת באיבוד עקרון-החיים השני. באופן דומה, יתר עקרונות החיים יאבדו לך אם אתה לא מתרגל את ערכי האנוש האחרים. לכן, כל מאמציך חייבים להיות מכוונים לגונן על עקרונות-חיים אלה, שהם אלוהיים בטיבעם.
באנושות קיימת אלוהות. הבינו זאת. היום כל שדה הפעילות של האדם באשר הוא , מזוהם. ברגע שהאדם מטהר את לבו, הוא מוצא טוהר בכל מקום. העולם שמחוצה לך הוא בבואה של לבך בלבד. אם תמלא את לבך באהבה, תחווה אהבה בכל מקום. אם קיימת בלבך שנאה, כך גם נשקף בחוץ. כל דבר שאתה רואה, שומע או חווה מחוצה לך נשקף, מגיב, ומהדהד את פנימיותך. ולא יותר. כל הטוב והרע שאתה נתקל בהם בעולם שמחוצה לך הם השתקפויות שלך עצמך בלבד. על כן אל תפנה אצבע מאשימה כלפי אחרים. העולם כולו תלוי בהתנהגות שלך. אם אתה טוב, גם העולם יהיה טוב. זו שגיאה לחשוב כי רוע סובב בכל אשר תפנה בעולם. למעשה, זהו רק הרוע שלך הנשקף בחוץ. אם רגשותיך מרושעים, יראה לך העולם כולו כמרושע . אם רגשותיך אלוהיים, תמצא אלוהות בכל מקום ומקום.
האנושות כולה היא משפחה אחת
התגלמויות האהבה. בבואת הכמיהה שלך לאלוהים היא אהבה. כאשר קיימת בך אהבה זו, השתקפויות המילים שלך הן אמת ושל פעולותיך היא התנהגות נכונה. כאשר קיימת בך אהבה, אמת והתנהגות נכונה, תהיה הרמוניה ברגשות-במילים -בפעולות שלך. רק אז אתה יכול להשיג שלום. העקרון האלוהי של Sohum ( אני הוא זה- המציאות האלוהית) מחובר אל תהליך הנשימה שלך באופן בלתי פוסק, ומשאיר אותך במציאות שלך 21,600 פעמים ביום. לשם מה נחוצים לך הלימודים אם אינך מסוגל לזכור את האמת שמלמדים אותך פעמים כה רבות ביום ובלילה? אתה עשוי להקשיב לאי אילו דרשות, ללמוד במידה זו אחרת בספרי הקודש, לבקר מספר כלשהוא של נשמות אצילות, אך כל זה יתגלה כמיותר אם אתה מוסיף לשכוח את עקרון האמת שקולך הפנימי מלמד אותך.
בודהה וויתר על כל הנוחויות שבמלכות ואימץ ללבו Sannyasa(וויתור). הוא נדד ביערות , האזין לתורותיהם של נשמות אצילות, והגה בכתבי הקודש. אך דבר מכל אלה לא יכל היה לספק אותו. בסופו של דבר , הוא הבין שליבו זה כתב הקודש האמיתי שניתן ע"י אלוהים, ואלוהים הוא חברו הטוב. הוא השליך את כל הספרים וחדל מלבקר אצל נשמות אצילות. הוא פנה פנימה וחקר לתוך האמת. להתעלם מכתב הקודש-הלב, ולשכוח את החבר האמיתי- אלוהים, פירושו שהאדם ילך תועה הנה ושוב בחיפושיו אחר השלום.
ראשית לכל, הפוך את העיניים הניתנות ע"י אלוהים לקדושות. ראיה טהורה שלך תהפוך את חייך לטהורים וקדושים. דבר לא נותר בחיים להשיגו אם יש לך מחשבה טהורה ואתה הולך בדרך הישר. כל השיגך הרוחניים יפיקו תועלת מזערית בלבד אם ראייתך תהיה מוכתמת. העין היא כתב הקודש –Sastra הבן כתב קודש זה, ונהג לפיו. ברגע בו תשלוט בראיה שלך, תשלוט גם בדיבורך. אמור אך ורק את האמת, אין דבר גדול יותר מהאמת. ראיה נכונה ו - דבור נכון יוליכו אל הקשבה נכונה ואל רגשות נכונים. בייחוד הנערים צריכים לתרגל שליטה בראיה שלהם. בן האדם הופך ל- אלוהים כאשר הוא מבין את חשיבותם של הערכים האנושיים ופונה לתרגל אותם. הנוער היום הוא עתיד המדינה. על כן עליו לפתח את יציבות ההכרה ואת בטחונו העצמי.
היכן שנמצא בטחון עצמי, קיימת אמת. היכן שנמצאת אמת, קיים שלום. היכן שנמצא שלום, קיים אושר עליון. היכן שנמצא אושר עליון, ישנו אלוהים.
ללא בטחון עצמי, אינך יכול להשיג אלוהות. הבטחון שלך הוא אלוהים שלך. לכן, טפח בטחון בלתי מעורער בעצמך. בטחון עצמי וכבוד עצמי יוליכו אותך אלAtmic Bliss (אושר עליון של הגשמה עצמית) ואת ראית עצמך. כולכם ישובים באולם המפואר הזה. כל כך הרבה עמודים תומכים בו. אתם נהנים מיופיו. ללא יסודותיו חזקים ,לא יעמוד האולם. באופן דומה, בטחון עצמי הו א היסוד לבית החיים. ברגע שהשגתם בטחון עצמי , אתם יכולים להרים את קירות הסיפוק העצמי, עליו להניח את גג ההקרבה העצמית ולחיות חיים של הגשמה עצמית. על כן, הפכו את יסוד הבטחון העצמי לחסון ויציב. תרבות ה- Bharat מכריזה ואומרת : אמור אמת ותרגל את דרך הישר. לא רק התרבות ההודית מכריזה זאת, אלא גם התרבויות של כל הארצות כולן. אמת היא הבסיס של כל תרבות באשר היא. לא קיים הבדל בין תרבות אחת לאחרת. העולם כולו דומה לבית מפואר וגדול והארצות השונות הן כמו החדרים השונים שלו. על כן, אל תפלג את האנושות על בסיס הלאום .בגלל חלוקות מפרידות אלה מצב האנושיות בירידה. הדבקים בסאי לא צריכים לעלות בלבם הבדלים שכאלה. כולם צריכים להשאר מאוחדים. השמות, הצורות והצבעים של בני האדם עשויים להיות שונים זה מזה אך האנושות כולה היא משפחה אחת . אלוהים הוא אחד. כל בני האדם שייכים למשפחה אחת.
הפרות רבות אך החלב אחד. הברואים רבים אך השוכן בתוכם אחד. המעמדות רבים אך האנושות אחת. הפרחים רבים אך עבודת הקודש אחת. הדרכים רבות אך אלוהים – אחד.
על כן עליך לוותר על כל הבדלי המעמד, הדת והלאום ולפתח את רוח האהבה. גברים צעירים ונשים צעירות חייבים לעבוד למען התפתחות מדינתם. המדינה תפרח רק אם הנוער יפתח אופי טהור. אופי הוא הבסיס הקיומי לחיי האדם. היום רבים הם הגבורים בדבור ואפסים בעשיה. פעולותיכם חייבות לחיות בהרמוניה עם המילים שלכם. פתחו רגשות קדושים. רק אז תוכלו לעשות מעשי קודש. דבקות באל לא מתפרשת רק כביצוע טקסים כמו עבודת קודש. כל עבודה הנעשית בלב טהור של אהבה נטולת "אני" היא דבקות באל.
אני נוטל את סבלכם עלי. התגלמויות האהבה!
החל מיום זה הציפו עצמכם באהבה. תנו לידיכם לפעול בשרות לאנושות. תנו למחשבותיכם להתמקד בתוך עקרון האהבה. עליכם להתעלות מעל לרמת האינדיבידואל אל רמת הקהילה ובסופו של דבר תתמזגו באלוהים.
בעולם החומרי והחולף הזה, היכן שלא תביט, קיים אי-שקט. לפעמים גופך עשוי לחלות במחלות אך אינך צריך לדאוג יותר מדי.
"גוף זה הוא מחסן אשפה, ונוטה לחלות- לא יכול לחצות את ים ה-Samsara . הו הכרה! אל תחיי בתוך אשלית הגוף הנצחי! צאי לקחת מחסה לרגלי לוטוס האל."
לא צריך לפתח זיקת-תלות רבה מדי לגוף החומרי אבל צריך לטפל בו נכון. לפעמים גופכם מתחלה בגלל הזנחה שלכם. אך אני נוטל עלי את סבלות הדבקים בי בגלל אהבתי אליהם. הנה דוגמא קטנה. ילד קטן סבל מאד מחזרת. הרופא אמר שידרשו ממנו 20 או 25 יום עד שיתרפא. הוא בכה אנושות כי לא יכל לשאת את הסבל הקשה. קראתי לו פנימה וניחמתי אותו: "למה אתה בוכה כשסוואמי נמצא לידך"? אני מממש לו ממתק ומבקש אותו לאכול אותו. אני נוטל את כאבו עלי. לכל אדם אחר, היה הכאב בלתי נסבל . את Srinivasam הדאיגה מאד הבעיה איך תנוהל הועידה כשל"סאוומי" יש כאב כזה גדול. הנפיחות היתה בין הלסתות, אי אפשר היה לאכול או לדבר. איך יתכן שזה חשוב אם הגוף לא מקבל אוכל כמה ימים? לכן לא דאגתי. אמרתי למארגנים להמשיך עם הועידה. שריניבאסאם שאל: " איך תעביר את נאום הפתיחה . אמרתי: " יכאב לי אם אזהה את עצמי עם הגוף הזה. אבל הגוף הזה הוא לא שלי, הוא גופכם". כל הגופים שלכם הם שלי. על כן, אני נוטל את הכאב שלכם עלי. זוהי חובתי. זה לא הגוף שלי. על כן לא איכפת לי מהכאב שלו. לא עכשיו ולא בשום זמן אחר , לא איכפת לי משום כאב . אני מתרגל את מה שאני מטיף. על כן אני אומר: "חיי הם המסר שלי". אי אפשר שכולם יבינו ויגשימו את האלוהות שלי. אני לא רוצה לאמר זאת בפומבי. פרסומת לא מפנקת אותי. אך העובדה היא שכולם שלי ואני שלכם. אין לי תשוקות בכלל. כל הרצונות שלי תפקידם לגרום לכם שמחה. אני רוצה לגרום לכל אחד להיות שמח. גדולה לא מונחת בהטפות; אלא במעשים. Acharya - מורה רוחני הוא מי שמתרגל לפני הטפותיו. את זה אני עושה. אני אומר לכם הכל, לאחר שחוויתי אותו בעצמי.
צעירים- גברים ונשים! הבינו את טבעכם האמיתי. לכו בדרך האמת. אמת היא שם הגוף הזה. טפחו בכם אמת זו. אמת היא אלוהים. אהבה היא אלוהים; כאשר אתם הולכים בדרך האמת והאהבה , לבטח תשיגו אושר עליון. יש אנשים שמאשימים אותי בפגמים שלהם עצמם. זוהי שגיאה גדולה. אין בי שום פגם. בכלל. אני התגלמות הקדושה והטוהר. אין בי מקום ולו גם שמץ של אי-טוהר. אתם רואים בי את בבואת הרגשות שלכם בלבד, ממש כמו מתוך מראה נקיה. נקו את ליבותיכם. רק אז תוכלו להבין אמת.
התגלמויות של אהבה! ועידה זו נחנכה היום. אחריה תגענה עוד תוכניות רבות. על כן אני מביא את הרצאתי לידי סיום, כדי לאפשר זמן מספיק לתוכניות האחרות. אני מכין לעצמי את אורך הזמן שנדרש כדי לתת לכם, אחר כך, הנחיות לדרך .
מתוך נאום הפתיחה של סאי באבא בועידה הבינלאומית למתן שרות ללא אנוכיות שהתקיים ב"פרשאנטי ניליאם" ב-21 ליולי 2002.
|