הפרח היפה ביותר

סיפור לילדים צעירים על הערך אהבה בנושא שוויוניות

(ניתן להמחזה)

מאת ורה רווה

היוָ היו בעיר יפה, מלך מלכה ונסיכה.

ולנסיכה יש יומולדת, את אביה היא שואלת,

"אבא, תן לי מתנה, צבעונית ומריחה".

אז המלך שאל אותה, "מהי בקשתך ילדה?"

והילדה החמודה לאביה היא אמרה:

"אבא, פרח אני רוצה, הכי יפה בממלכה.

לא בהיר ולא כהה, לא שמן ולא רזה,

שיהיה הכי יפה מכל הפרחים בעולם הזה".

ציווה המלך על כל הפרחים לבוא בשעה שלוש לקרחת היער לאֶסיפה חשוֶבה מאוד, כדי שבת המלך תבחר את הפרח היפה ביותר. השמועה עברה מהר בכל היער. הציפורים, הפרפרים והדבורים עפו מהר מהר מפרח לפרח, מעץ לעץ וסיפרו לכל הפרחים, שהיום טלילה הנסיכה, בת המלך והמלכה, חוגגת את יום הולדתה, ושהיא ביקשה מאביה המלך שיתן לה ליום הולדת חמש את הפרח הכי יפה ומריח שיש. שמעו זאת כל הפרחים, והתגנדרו בעלי הכותרת שלהם בצבעים הכי יפים. הם רחצו את הפנים ואת הידיים שלהם בטל של הבוקר, ניקו את האבקנים ושמו על עצמם את הבושם הכי טוב שלהם. כל אחד מהם חשב- אני הפרח הכי יפה ומריח הכי טוב מכל פרחי היער. רק אותי טלילה הנסיכה תרצה במתנה ליום הולדתה. בשעה שלוש באו כל הפרחים לקרחת היער. בא היסמין, הפרח הלבן הקטן, קד קידה עמוקה לפני הנסיכה ואמר לה:

"נסיכה נסיכתי, אנא הריחי אותי.

אמנם אני מאוד קטן, אבל אני מאוד לבן".

הריחה הנסיכה טלילה את היסמין פעם אחת ועוד פעם ועוד פעם, וכמעט התעלפה מתענוג, ואמרה לו:

"אמנם אתה נחמד, שב פה בצד.

חכה ואל תפחד, אשוב אליך מיד".

שני בא האירוס הכחול.

להשתחוות לא היה יכול,  

כי יש לו גבעול גדול.

הסתכלה בו הנסיכה, את פיה בתדהמה פערה:

כל כך יפה, כל כך כחול,

מי אותו לתאר יכול ?

הריחה אותו-אך לא הרגישה כלום.

"אתה חכה ואל תבכה,

אולי אתה הוא הזוכה".

כך אמרה הנסיכה, ולשושנה ניגשה.

שושנה יפהפיה אדומה וגם ורודה

ריח לה נפלא נפלא

אבל אוי, את הנסיכה דקרה.

התבלבלה הנסיכה: "שושנה יפה, אך קצת רעה,

אותי דקרה בקוץ שלה.

לכי, שבי לך פה בצד,

מי המנצח נראה מיד".

כך עברו כל הפרחים, מכל המינים והצבעים

עם ריחות טובים או חלשים

עם קוצים או עם עלים.

והנסיכה שמחה, את כל הפרחים היא אהבה.

אבל הילדה התבלבלה, להחליט היא לא יכלה:

זה אדום וזה כחול

זה- הראש שלו סגול.

אחר נותן את כל הריח

אבל הראש שלו קירח.

זה יפה אבל דוקר,

הראש שלה כבר הסתחרר.

ישבה הנסיכה טלילה

ואת הראש שלה הרכינה:

"אבא, אמא, מלך, מלכה,

ההחלטה כל כל קשה.

כל הפרחים כל כך יפים

כל הצבעים נהדרים.

איך אוכל לבחור אחד, שהוא הכי מיוחד

הרי שכל אחד הוא זה, מיוחד כזה כזה.

זה צהוב וזה סגול, זה קטן וזה גדול.

את כולם כולם אוהב מאלף עד תו".

הנסיכה התבלבלה, אמא, אבא, מלך, מלכה,

אז חיבקו את הילדה, ואמרו לה קצת בסוד:

"כל הכבוד, כל הכבוד.

נסיכה אהובה, רק בת חמש וכה נבונה,

כבר יודעת היא הכל, שאין אחד יפה מכל.

שכל אחד יפה כזה,

אחד שמן אחד רזה

אחד לבן שני שחור,

אחד קטן אחד גדול

אבל כולם כולם כולם

הם ילדים של העולם.

יש לכם שמחה בלב אפילו כשהלב כואב

יש לך חיוך יפה אם תרצה או לא תרצה

יש לכם ידיים שתיים וגם שתיים הרגליים

אוהבות לרוץ לרקוד לצייר ללוש עוגות

ולצחוק בפה מלא, אתה ואני הכי יפה.

גם אתה וגם אני יפה כל כך הכי הכי

כך חשבה הנסיכה, וכל פרח היא חיבקה.

וזהו סוף המעשה של הפרח הכי יפה.