שירה רוחנית - בהג'נס

"השירה הרוחנית היא המזון להכרה כמו שהאוכל הוא מזונו של הגוף".

אחת מהדרכים הראשיות המובילות לאלוהים היא השירה הרוחנית. שירה רוחנית כמו מדיטציה, תפילה, שרות ללא אינטרס, היא צורה של עבודה רוחנית העוקרת את האגו ומפנה את המקום לעצמי, לאלוהי שבתוכי. כשאנו שרות לאלוהים אנו מאפשרות ללב להיפתח ולשירה לצאת מתוך פנימיותינו ובכך חיות וחוות את האלוהות שבתוכנו.

"סאי באבא אומר: בכל מקום שבו החסידים שלי נפגשים כדי לשיר, אני נוכח בעצמי."  "אני חייב להתגלם בדמות, בכל פעם ובכל מקום ששמי מוזכר באמונה או מושר בדבקות". השירה הרוחנית מביאה איתה אנרגיה של אהבה מזוקקת, פתיחה של הלבבות, הרמוניה, שיתוף, אחדות וחברותה. הישיבה המשותפת, שירת ההלל לאלוהים, לתת לעצמנו להבין ולחוש בתוך לבנו את המשמעות של המלים שאנו שרות, מגביהה את התודעה ופותחת את הלב לחוויית היופי והאושר האלוהיים.

סאי באבא חוזר ומדגיש את חשיבותה העצומה, של ההתקבצות המשותפת לשיר לאלוהים, על האדם ועל הסביבה ומציין שעלינו להתחיל בכך בגיל צעיר ככל האפשר וללמוד להפוך אותה לבת לוויה צמודה בחיינו. הוא מסביר: "אנשים אומרים שכשהולכים לסאי באבא אין שום דבר מלבד שירה רוחנית. תבינו,  אין דבר גדול יותר משירה רוחנית. איזה אושר עילאי יש בשירה הרוחנית. איזו הדגמה של האחדות כאשר כל הגרונות יחד שרים את שמו של אלוהים. התדר היוצא מכך גורם ללב לרטוט. אם את שרה לבד במקדשך הרטט שלך חוזר אליך כתגובה. אבל כששרים בקבוצה מה שחוזר אינו תגובה אלא גל של רטטים. הם עולים אל תוך האטמוספרה ומטהרים את האוויר המזוהם. האטמוספרה היום מזוהמת במחשבות וברגשות רעים. כאשר שרים את תהילתו של אלוהים. החיידקים הרעים באטמוספרה מושמדים והאוויר מטהר, כמו בטיפול אנטיביוטי, וחוזר לעצמו".

יחד עם זאת, קיימים כמה תנאים כדי שהשירה תהיה שירה רוחנית ולא שירה בציבור. יש להבין ששירה רוחנית היא עבודה רוחנית ואינה מיועדת לטפח את כשרונם המוסיקלי של המשתתפים או להוות מפגש חברתי. שירה רוחנית היא התקבצות ביחד של אנשים הרוצים ושואפים לגדול ולהתקרב לאלוהים דרך השירה. אנשים המבינים את העצמה האדירה הגלומה בהתקבצות ובאיחוד של הכוונה והאנרגיות לעבודה רוחנית משותפת. "בלי משמעת, הבנה, שיתוף פעולה ואחדות שירה רוחנית היא בזבוז זמן." "כאשר אתם שרים בלי ההתרגשות והתעלות אינני מקבל שום הנאה, כמו גם העצמי ששוכן בכל אחד מכם". הכוונה, האמונה והמשמעת הפנימית של כל משתתף ומשתתפת בקבוצה הם שקובעים את התדר האנרגטי שנוצר ואת הערך של השירה הרוחנית.

השירה הרוחנית היא דרך להגביה את התודעה שלנו, לרומם אותה מעל ומעבר לעיסוקים וההצמדויות של חיי היום יום. היא מאפשרת לנו עבודה גדולה ומבורכת על האגו שלנו, על צרכיה של ההכרה ליצור דימוי מסוים, לקבל מחמאות, להתבלט, לערוך השוואות, להתבדל, להיות מיוחדים, או כל אספקט אחר של האגו המקבל ביטוי כאשר כמה הכרות נמצאות יחד באותו מקום. בשירה הרוחנית אין חשיבות לכשרון המוסיקלי אלא למידת הדבקות וההתמסרות לאלוהים, משום כך היא מאפשרת לנו לצאת החוצה מהדימוי העצמי שלנו להתבונן בהכרה שלנו ולטהר מתוכה את התשוקות וההצמדויות. "על השירה להיות חוויה שחשים אותה בפנימיותינו. אל תשירו עם עיין אחת בודקת את ההשפעה על השומעים ועיין אחרת את ההשפעה על אלוהים. תנו ללבכם לפעום לאלוהים ואז המנגינה והקצב יהפכו להיות, אוטומטית, נכונים ונעימים".

השירה הרוחנית בקבוצה נותנת לנו הזדמנות ללכת אחרי הלב ולחוות את ההתעלות של האושר והאהבה שנגלים בתוכנו כשאנו שרות לאלוהים. בו זמנית היא מעניקה לנו כר פעולה נהדר להתמודד עם האספקטים של ההכרה שלנו הזקוקים לטהור. על כל אחד מהנוכחים להיות מודע למה שעולה בתוכו ולהתעלות מעל הרגשות של הנפרדות, ההשוואה, הקנאה, היוהרה וכיוצא בזה. באבא מסביר את העבודה על האספקטים הללו של ההכרה שלנו באופן זה  "אם ניקח לדוגמא עץ שעליו יושבות ציפורים רבות ועושות לכלוך ורעש. איך אפשר להיפטר מהן? נמחא ידיים בחוזקה. באותו אופן, על עץ החיים יש את ציפורי התשוקה. לכן הלב מתלכלך וכדי לנקותו שירו בהג'נס". "שירי ההלל לאלוהים מסירים את כל המחשבות הרעות, מרגיעים את העצבים, מטהרים את ההכרה וממלאים את הגוף והלב באהבה מתוקה".

מעצם מהותה, השירה הרוחנית מייצרת רגשות שונים והפוכים בתכלית מאלו של ההכרה והאגו. אם כל אחד שר את האגו שלו נוצרת צרימה קשה וכואבת לאוזניים השומעות והלבבות נותרים סגורים. מן הצד השני, אם קיימים משמעת,  אמונה, כנות, אחדות, הבנה ושיתוף פעולה. אם כל אחת ואחד מן הנוכחים מתחברים אל פנימיותם. אם הם חשים בלבם את מה ששפתיהם שרות ונותנים לאהבה לאלוהים למלא אותם, השירה עולה בהרמוניה ומביאה איתה ברכה, התעלות, טהור ואושר שופע ומושלם לשרים ולמקשיבים.

באבא חוזר ומדגיש את ההשפעה המטהרת שיש לשירה רוחנית בקבוצה הן על האדם עצמו והן על הסביבה הוא אומר: "העושר שמושג מהשירה הרוחנית הוא השפעתן של האנרגיות הגבוהות של הטבע על חייו של האדם. זה לא רק מנקה את הגוף החיצוני אלא גם מטהר את הנטיות". "השירה ביחד מייצרת תדר המטהר את כל האווירה. אי אפשר להשיג את אותה התוצאה כאשר שרים לבד. שירה ביחד מקדמת אחדות המובילה לעבר טוהר ואלוהות".

כל מי שאי פעם שרה לאלוהים מכירה את החוויה המזככת והמטהרת שיש לשירה הרוחנית. תחושת ההתעלות הגורמת לנו לרצות לחוות ולחיות את האלוהי שאנו שרות לו ועליו. תחושה של אהבה גדולה עולה מתוכנו ומחברת אותנו לאמת שאנו מאפשרת לנו לחוות אותה, להכיר אותה, לדעת ולגעת בה. ההתעוררות הזו בתוכנו מייצרת כמיהה גדולה של הלב ונותנת לנו עידוד ומוטיבציה להמשיך ולעשות את עבודתנו הרוחנית. השירה הרוחנית היא חוויה מזינה וממלאה המעניקה לנו משענת ותמיכה בדרכנו.

"שירה רוחנית היא אחת הדרכים שבה אפשר לאמן את ההכרה להתכוון לערכים נצחיים. ללמד את ההכרה לחשוף את גדולתו של אלוהים ולקחת אותה מהעיסוק בתענוגות קטנוניים וחולפים. זה מה שהשירה הרוחנית יכולה לעשות. השירה הרוחנית מייצרת בכם את הרצון לחוות את האמת להציץ אל היופי שהוא אלוהים, לטעום את האושר העילאי שהוא העצמי. ברגע שחפצים בחיפוש הזה הדרך היא קלה. צריך רק להזכיר לנו שאנו אלוהיים, מכיוון שהסיבה למחלתנו היא שזה הושלך החוצה מתוך המודעות שלנו." "השירה הרוחנית מעוררת בתוכנו את התשוקה לחוות את האמת, להציץ ביופיו של אלוהים, לטעום את האושר העילאי שהוא העצמי. היא מעודדת את האנשים לצלול אל תוך עצמם ולהיות לאני האמיתי שלהם".

כאשר שרים יחד בדבקות, בכנות, באהבה לאלוהים, מתוך תחושה של אחדות והתעלות, מתוך התמסרות מוחלטת לאהבה האלוהית שעולה בנו אין מתיקות שתשווה למתיקות האלוהית שמתגלה אז בתוכנו ומסביבנו. " על השירה הרוחנית להפיץ רצון טוב, אהבה, התעלות, עליה לנקות את האוויר המזוהם, עליה להזמין את כולם לחלוק את השמחה והשלום. על השירה להיות מעוררת השראה ולהקרין דבקות ואהבה. האושר העילאי שאני מקבל מהשירה הרוחנית אינני מקבל משום דבר אחר. זו הסיבה שאני מדגיש את הנקודות האלו. היו כנים, וחושו בלבכם את מה שאתם שרים בפיכם".